רפואת הרמב"ם: הטיפול הטבעי במורסא מוגלתית וציסטות בכבד

מורסת כבד היא ציסטה מוגלתית בכבד. כל אחד עלול לפתח ציסטות בכבד. הציסטות נגרמות כתוצאה מזיהומים מפושטים שמקורם בצינורות ניקוז המרה, במעיים ובמקומות רחוקים יותר מהכבד. ציסטה בכבד עלולה להיגרם כתוצאה מניתוח או טראומות אחרות הפוגעות בכבד. הסוג הנפוץ ביותר של ציסטות מוגלתיות בכבד נגרם על ידי זיהום חיידקים וטפילים שונים. מורסת כבד חיידקית בשם "מורסת כבד ממגל" הנגרמת מחיידקי ממגל הפולשים לכבד וגורמים להיווצרות זיהומים מוגלתיים ולנגעים בכבד. כמו כן, אורגניזמים מיקרוסקופיים הנקראים "אמבות" (amebas) הידועים כגורמים לדיזנטריה אמבית להפרעות מעיים, עלולים גם הם לגרום למורסת כבד אמבית. הטיפולי הרפואיים במקרים של מורסת כבד שאובחנה בשלבים המוקדמים כוללים טיפולים בתרופות אנטיביוטיות ופעולות כירורגיות לניקוז המורסה. הסכנה היא שמורסת כבד יכולה להתפוצץ ולהפיץ את הזיהום, מה שמובילה לאלח דם וזיהומי דם חיידקים העלולים לסכן חיים ולגרום אף למוות. הרמב"ם התייחס למורסות בכבד בכתבי הרפואה שלו והציע שינויים תזונתיים מרחיקי לכת וטיפול ברפואה טבעית. וכך הוא כותב בפרקי הרפואה שחיבר: "כשתתחדש מורסא בכבד, אז תצטרך להנהגה גמורה ובתכלית הקצה. ואין מזון יותר נאות לו מן מי כשך השעורים כי הוא ממרק בלי עקיצה. ואין רפואה יותר נאותה מן הסכנגבין במים קרים. ולא תקרב אליו במי הרימון ולא תפוח ולא זולתם מן הקובצים, כדי שלא תקבץ פיות העורקים ותמנע המרירות מהריק" (יג' בהתחבולה) פירוש: באשר לתזונה ממליץ הרמב"ם בכתביו הרפואיים על טיפול במי שעורים ובספרו "פרקי משה ברפואה" הוא כותב כי אין מזון יותר נאות ממי שעורים לניקוי המוגלה (הציסטה המוגלתית) מהכבד. באשר לרפואה הוא ממליץ על ה"סכנגבין" מהול במים קרים (קישור למתכון המקורי של הרמב"ם להכנת סכנגבין) ואומר כי אין רפואה נאותה יותר מן הסכנגבין למחלה זו. כמו כן מזהיר הרמב"ם שבמקרים של ציסטות מוגלתית בכבד יש להימנע משתיית מיץ רימונים, תפוחים ומאכלים וצמחי מרפא הידועים בתכונתם הפיזיולוגית המכווצת, העלולה לכווץ את פתחי העורקים ולמנוע את ההורקה הרצוייה מהכבד.